<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית חמישי</h1>
<h2>דף פה.</h2>
מכלל ופרט כיצד, מן הבהמה כלל מן הבקר ומן הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט. פירוש, בקר וצאן אין, מידי אחרינא לא, ובפרק ג' מינין בנזיר (ל"ה ע"ב) מיירי בהנך דיני ומפרש למה לי כללא לא לימא אלא פרטא וקאמר דאי לאו כללא היינו מרבים על הפרט או בק"ו או בבנין אב או מצד אחר, והשתא אהני כללא דאין מוסיפין על הפרט בשום מדה מן המדות. והאי תנא דבי רבי ישמעאל דריש כללי ופרטי אבל איכא מאן דדריש ריבויי ומיעוטי, וכללא דמילתא מאן דדריש ריבויי ומיעוטי דריש מן הבהמה ריבה, מן הבקר ומן הצאן מיעט, מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט מידי דלא דמי לפרטא, ולדידיה הוי ריבה ומיעט כמו כלל ופרט וכלל למאן דדריש כללי ופרטי שאני מרבה כעין הפרט. ונראה דהוי כמאן דאמר כללא קמא דוקא דבעינן דמי לכלל לגמרי, וטעות הוא, כדפירש"י בתחלת שבועות (ד' ע"ב) ועיין שם. כלל ופרט המרוחקין זה מזה, איכא לישנא בריש החובל (ב"ק פ"ה ע"א), אי נמי דכ"ע כויה בין אית בה חבורה בין לית בה חבורה משמע, והכא בכלל ופרט המרוחקין זה מזה קמיפלגי, דרבי סבר כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין בכלל ופרט, ובית שמאי סברי דנין.
